מה מעניינים מעשים דומים של אנשים שונים? למרות הדמיון החיצוני – לכל אחד עולם פנימי שונה והוא המעניין, בו כדאי להתרכז ואותו אפשר וכדאי להעלות על הכתב.
מי שמכיר יודע שהתורה בפרשת "נשֹא" מזמנת לנו תופעה מוזרה-מופלאה. בספר במדבר פרק ז' התורה פוצחת ברשימה של 12 נשיאים שהקריבו כל אחד ביומו "אֶת־קׇרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
ומהו קורבנו של כל נשיא?
רשימה של פריטים אחדים: כלים המלאים בסולת ובקטורת וכן כמה בהמות להקרבה.
כך הולכת התורה וחוזרת שוב ושוב על אותו "תפריט" הקרבה עבור כל נשיא.
האם התפריט שונה מנשיא לנשיא?
התשובה היא – לא!
כל הנשיאים הקריבו את אותה המנה, ורק שם הנשיא ושם שבטו הם המשתנים ברשימה הארוכה, המתפרסת על פני 71 פסוקים!
שואלים כולם, מדוע חוזרת התורה על אותו עניין שוב ושוב ושוב? האם אי אפשר לקצר ולסכם את הכול בפעם אחת?
אכן חכמים במדרש מאריכים להראות כי כל נשיא, אף שהביא את אותו הקורבן – כוונתו הייתה ייחודית לחלוטין. לא הייתה כאן חזרה בעלמא, "העתקה" של נשיא אחד מזולתו, אלא המעשה החיצוני היה זהה, הקורבנות היו זהים בסוג ובכמות, אבל המחשבות, הכוונות, הרצונות של כל נשיא היו שונים ומיוחדים בהחלט.
ומה כל זה נוגע אלינו?
אם נדבר על המצוות, הרי שהמעשה של כולם אמור להיות דומה: כל מי שמניח תפילין מניח "קוביות" שחורות ולא בשום צבע אחר, כולם חייבים להתפלל 3 תפילות ביום, כולם נוטלים ידיים לפני אכילת לחם ועוד ועוד.
אבל מה יהיה עם האינדיבידואל?
מה, אנחנו בקיבוץ? בקומונה?
מה עם הקול המיוחד שלי?
אז זהו, שכן!!
הקול המיוחד שלי לא חייב להתבטא במעשה חיצוני שונה, הרי גם חיצונית-גופנית אנחנו בסך הכול דומים, לכולנו 2 עיניים, 2 ידיים, ראש 1.
ומה בכל זאת שונה, מה מבדיל איש מזולתו?
הבפנים, הפנימיות; רגשות, רצונות, עליות, ירידות.
אם נדבר על הכתיבה, הרי שגם מסגרת החיים של כולנו די דומה, ילדות-בגרות-נישואין-[גירושין…]-ילדים וכו'. אז יש לשם מה לכתוב?
בהחלט יש סיבה לכתוב! החוויות הפנימיות אישיות לגמרי מצד אחד, ומצד שני מעוררות הזדהות משום הקו המשותף שבכל זאת קיים.
אז מה רציתי לומר בכל הפוסט הזה?
רוצו לכתוב…
